ללמוד הורות? צריך? זה לא משהו שנולדים איתו? שמספיקה האינטואיציה? אז זהו שלא. אם אתם הורים לילדים בגילאי 10 חודשים עד שנתיים, אולי גם אתם כבר פגשתם את הניסיון הראשון להציב גבול והילד שמסתכל עליכם, מחייך וממשיך בשלו? אולי גם אתם כבר נוכחתם לדעת כמה הילד שלכם דעתן ושאלתם את עצמכם אם ככה זה כבר עכשיו - מה עוד מחכה לנו? אולי גם אתם כבר מצאתם את עצמכם עומדים חסרי אונים מול זריקת אוכל והרבה פעמים – גם חפצים? ואולי גם אתם אפילו הספקתם לחוות כבר השתטחויות ראשונות וקושי של התמודדות עם תסכולים? וגם אם עוד לא חוויתם את זה בעצמכם, זה 'מעבר לפינה'. אוטוטו האתגרים האלה ואחרים מתחילים, בטח יצא לכם כבר לראות אותם אצל לא מעט בני משפחה או חברים טובים עם ילדים קטנים... תוכנית 'הורות מקדימה' מכינה אתכם ונותנת לכם בסיס מקיף ומרתק של ידע וכלים כדי להיות ההורים שאתם רוצים. תוכנית ייחודית להורים לגילאי 10 חודשים עד שנתיים, שמשלבת פורמט קבוצתי ואישי ומלווה אתכם לאורך 5 חודשים, ואם תרצו גם יותר. למידע ראשוני הכנסו ללינק, או צרו איתי קשר
בלוגרית ההורות - שירלי טמיר
אחד התהליכים המרגשים זה תהליך שעברתי יחד עם שירלי טמיר (והחצי, למי שמכיר…:). שירלי היא בלוגרית הורות עם אג׳נדה כל כך משמעותית וחשובה לנרמל את אתגרי ההורות, וביננו נוצר קסם מיוחד כשנפגשנו במסגרת תוכנית ׳הורות מקדימה׳ בתחילת דרכם ההורית ומאז אנחנו יחד. שירלי משתפת אצלה בבלוג איך ההורות שלה השתנתה מקצה לקצה ואיך היא קיבלה בתוכנית לא רק כלים, אלא עברה ממש שינוי תפיסתי שגורם לה להסתכל אחרת לגמרי על ההתנהלות והתקשורת עם הילדים ועל ההשפעה המשמעותית שיש להם על יצירת האוירה שחשובה להם בבית. שירלי והחצי שלה בלמידה הורית מתמשכת (כמו כולנו), ובזכות השיתוף שלה ברשת ביחס לחוויה שלהם הצלחתי להגיע לעוד בתים רבים ללוות הורים ללמידה, הבנה והנאה הרבה יותר גדולה מיחסים טובים, נעימים, מעצימים ומצמיחים עם הילדים. בנוסף יש לי את הזכות להשתתף גם בקורס הכנה להורות #סימן שאתם הורים שיצרה שירלי שמלווה זוגות מרגע ההריון ועד הכניסה לגן – 14 פרקים עשירים ומרתקים שאני לוקחת חלק בכמה וכמה מהם (תוכלו לקרוא עוד מידע על זה כאן: #סימן שאתם הורים)
הנה דוגמאות לפוסטים מרגשים שנכתבו בהשראת הלמידה:
ללייב שלי עם שירלי טמיר על תוכנית 'הורות מקדימה'
והנה טקסט שממחיש כמה חשוב שנבין את הילדים שלנו. יש המון מידע שלא זמין לנו כהורים ויכול לסלול לנו את הדרך לתקשורת טובה שיתוף פעולה והרבה הנאה הדדית -
נפלה כאן טעות! אבל אפשר לתקן אותה... העניין הוא שאתם לא הבנתם אותי..., לא הבנתם אותי אתמול בארוחת ערב כשהתחלתי לזרוק עליכם אוכל והעפתי את הבקבוק בשלב מסויים בארוחה, וחשבתם שאני עושה בכוונה במיוחד כשביקשתם שוב ושוב שאפסיק והמשכתי בשלי והפלתי גם את הכפית והקערה, לא הבנתם אותי היום בבוקר לפני שהלכתי לגן והתנגדתי נורא שתשימו לי חיתול או תלבישו לי חולצה וחשבתם שאני עושה לכם דווקא וכעסתם עליי נורא, לא הבנתם אותי כשצרחתי שאני רוצה את אמא ולא נרגעתי בדיוק כשהיא ביקשה שאני אהיה בשקט, כשניסתה להשכיב את אחותי הקטנה וחשבתם שאני ילד מעצבן וחסר התחשבות ואולי קצת אפילו שאני ״ילד רע״, לא הבנתם אותי כש״נדבקתי״ אליכם ולא הסכמתי לרדת מהידיים כשניסיתם לארגן לבריכה את אחותי הגדולה, וגם לא כשצעקתי מיליון פעם שאני רוצה כלב למרות שפשוט הייתי גמור מעייפות ולא התכוונתי, כי כבר לא ידעתי אפילו איך קוראים לי, לשום מילה! לא הבנתם אותי כשנשכתי בגן כי יש איזה שן שגודלת שמכאיבה לי וזה מעצבן אותי וגורם לי חוסר שקט נורא, או כי מישהו שיחק לידי ורציתי ממנו את הבובה ועוד לא ידעתי איך להסב את תשומת ליבו שיתן לי אותה. האמת, שאתם כל כך הרבה פעמים לא מבינים אותי, ואני יודע שאתם לא עושים לי דווקא או כועסים בכוונה, וכשאתם מלבישים אותי קצת בכח - אני יודע שזה לא כי אתם ״אלימים״ או עקשנים אלא כי גם לכם יש שם צורך, צורך אנושי, צורך הורי, ואין לכם ברירה. אני גם יודע שכשאתם מתמודדים עם התנהגויות כאלה זה ממש לא נראה תמים, וזה קשה ומרגיז לשני הצדדים, והרבה פעמים גם אתם עייפים, ובאמת לא מבינים, לא חושבים שיש שם משהו של ילדים ש״מפעיל״ אצלי את החוטים, ונוצר ביננו סוג של ״שיח חרשים״, והכל לגמרי בטעות, בלי כוונה רעה של אף אחד מהצדדים. סתם רציתי להסב את תשומת ליבכם שנפלה פה טעות, ושהטעות הזאת ממש לא נעימה, ושאם הייתי יכול לדבר ולהסביר את מה שאני מרגיש וצריך, בטוח שהייתם מסתכלים על ההתנהגות שלי לגמרי אחרת וכל האינטראקציה היומיומית ביננו הייתה לגמרי, אבל לגמרי, שונה.
פוסט סיכום בעקבות השתתפות של קורל מ'לא עו"ד אמא':
